<h1>פסקי רבינו אביגדור צרפתי מבעלי התוספות פרשת תזריע</h1>
<h2>דף יב:</h2>
כי תזריע וילדה [ויקרא י"ב]. בגמרא [נדה מ' ע"א] עד שיצא ממקום שמזרעת פרט ליוצא דופן. פרש"י על ידי סם קרעו הדופן והוציאו הולד. וילדה זכר. בכל ענין שתוליד בין בן ט' או בן ח' או בן ז' או בן ו' אמו טמאה לידה, אין לי אלא ולד מניין סנדל פי' סנוי ודל, משל לסוטר חבירו, והפך לו פניו לאחוריו. ופרש"י שפעמים שאפילו מעוברת היא מתעברת סנדל. ואע"ג דאין אשה מתעברת וחוזרת ומתעברת, ה"מ בר קיימא אבל נפל חוזרת ומתעברת. וקצת קשה לר"ת דמדקאמר תלמודא [שם כ"ה ע"ב] שניהן מזריעין בבת אחת ולא קאמר בזה אחר זה, אלמא אינה חוזרת ומתעברת אפילו נפל. וההיא דמעוברת משמשת במוך שמא תעשה עוברה סנדל ה"פ שמא על ידי רוב הזרע יתמעך פנים של עובר ראשון ותעשה סנדל, [וזה הלשון מוכיח מדלא קאמר שמא תתעבר סנדל, אלא תעשה עוברה סנדל], דמשמע העובר הראשון סנדל. ומניין היוצא מחותך פי' אבר אבר והוא דיצא רובו. וביצא ראשו במחותך פלוגתא היא [שם כ"ט ע"ב] אי הוי לידה. ת"ל כי תזריע וילדה אפילו לא ילדה אלא כעין שהזריע אמו טמאה לידה, וכן פסק המפלת לסוף מ' יום בין סנדל בין שליא בין מחותך בין נפל, אמו טמאה לידה. ופי' כעין שהזריע אמו, כלומר לאחר מ' יום שנמוח. יכול המפלת כמין דגים ת"ל זכר כל שיש בו צורת אדם, ובזה לא פליגי. אבל המפלת כמין חיה ובהמה ועוף שנ' בהן יצירה כמו אצל אדם פלוגתא דר' מאיר ורבנן. יכול מפלת בריית ראש שאינו מחותך, פי' שאין בו חתוך איברים ת"ל ובשמיני ימול, מי שראוי לברית נשמה. ויש דגרסי שמנה.
<h2>דף עב:</h2>
וביום השמיני ימול בשר ערלתו [ויקרא י"ב]. אי בשמיני, פי' אי לא כתיב ביום אלא בשמיני ימול, ה"א אפילו בלילה ת"ל ביום ולא בלילה, ומניין אף לנמול לט' ולי' דאינו נימול בלילה ת"ל וי"ו וביום השמיני, אמרו תלמידיו לפני ר' עקיבא ביום אצטריך לגופיה, דאי לא כתיב אלא שמיני ימול ה"א שבעה ושמונה, פי' שלא יהא נימול אלא עד לאחר ט"ו שבעה דטומאה וח' ימים לאחרי כן ת"ל וביום השמיני ימול, אמר להם ר' עקיבא צללתם במים אדירים, פי' העמקתם להקשות, הרי כבר נאמר (בראשית י"ז י"ב) ובן שמונת ימים ימול לכם כל זכר לדורותיכם. פי' א"כ לא לכתוב וביום השמיני אלא וילדה זכר וגו' ימול בשר ערלתו, ואנא ידענא דהוא בשמיני אלא לאו וביום השמיני לדרוש ביום ולא בלילה. וק"ק מבן שמונת ימים נמי נפק ולא בלילה וצ"ע.
<h2>דף עד:</h2>
כתיב [ויקרא י"ב] דבר אל בני ישראל וכו' אשה כי תזריע וגו'. בני ישראל אמרינן בת"כ למעוטי גוים שאינן מטמאין בלידה, מניין לרבות גיורת ושפחה, ואפילו אינה משוחררת ת"ל אשה.
<h2>דף ק:</h2>
כי תזריע וילדה [ויקרא י"ב]. בגמרא [נדה מ' ע"א] עד שיצא ממקום שמזרעת פרט ליוצא דופן. פרש"י על ידי סם קרעו הדופן והוציאו הולד. וילדה זכר. בכל ענין שתוליד בין בן ט' או בן ח' או בן ז' או בן ו' אמו טמאה לידה, אין לי אלא ולד מניין סנדל פי' סנוי ודל, משל לסוטר חבירו, והפך לו פניו לאחוריו. ופרש"י שפעמים שאפילו מעוברת היא מתעברת סנדל. ואע"ג דאין אשה מתעברת וחוזרת ומתעברת, ה"מ בר קיימא אבל נפל חוזרת ומתעברת. וקצת קשה לר"ת דמדקאמר תלמודא [שם כ"ה ע"ב] שניהן מזריעין בבת אחת ולא קאמר בזה אחר זה, אלמא אינה חוזרת ומתעברת אפילו נפל. וההיא דמעוברת משמשת במוך שמא תעשה עוברה סנדל ה"פ שמא על ידי רוב הזרע יתמעך פנים של עובר ראשון ותעשה סנדל, [וזה הלשון מוכיח מדלא קאמר שמא תתעבר סנדל, אלא תעשה עוברה סנדל], דמשמע העובר הראשון סנדל. ומניין היוצא מחותך פי' אבר אבר והוא דיצא רובו. וביצא ראשו במחותך פלוגתא היא [שם כ"ט ע"ב] אי הוי לידה. ת"ל כי תזריע וילדה אפילו לא ילדה אלא כעין שהזריע אמו טמאה לידה, וכן פסק המפלת לסוף מ' יום בין סנדל בין שליא בין מחותך בין נפל, אמו טמאה לידה. ופי' כעין שהזריע אמו, כלומר לאחר מ' יום שנמוח. יכול המפלת כמין דגים ת"ל זכר כל שיש בו צורת אדם, ובזה לא פליגי. אבל המפלת כמין חיה ובהמה ועוף שנ' בהן יצירה כמו אצל אדם פלוגתא דר' מאיר ורבנן. יכול מפלת בריית ראש שאינו מחותך, פי' שאין בו חתוך איברים ת"ל ובשמיני ימול, מי שראוי לברית נשמה. ויש דגרסי שמנה.
